פעם בשבוע אני הולכת בשבת בצהריים לבקר את סבתי. עד לפני שנתיים היא הייתה עצמאית לחלוטין אבל בעקבות חולשה ועילפון שחוותה הבאנו אחות שתגור איתה. על אף שהיא מחתה על כך שאנחנו לוקחים ממנה את העצמאות שלה, היא הסכימה שהאחות תתגורר בחדר נפרד ולא תפריע לסבתא שלי בהתנהלות היום יומית שלה. הרי היא צריכה לבשל, לנקות, לצייר, לקרוא ספרים וממש אין לה חשק לבדר עוד מישהו. כל שבוע שאני באה לדבר איתה אנחנו מתחילות את השיחה שלנו בשיחת חולין ואז עוברות לנושאים החשובים ביותר בעיניה של סבתא שלי. היא החליטה לפני מספר שנים שמסרבת להיכנע לגיל שלה ורתמה את אחי ואותי ללמד אותה פעם בשבוע משהו חדש שאנחנו משתמשים בו או צורכים אותו על בסיס יום יומי.

בהתחלה דיברנו בעיקר על האינטרנט ואז על טלפונים ניידים חכמים וכל המונחים של שימוש באפליקציות. שבוע שעבר החלטתי שנדבר על סליקה. בתקופה שסבתא שלי רכשה ומכרה דברים היו משתמשים רק בכסף מזומן: שטרות ומטבעות. כך הקונספט של העברת כרטיס במכשיר סליקה ואז שחשבון הלקוח מחויב בסכום הרכשה וחשבון בית העסק מזוכה באותו סכום. זה היה הליך שהיה נראה לסבתי מרתק ובלתי נתפס. איך יכול להיות שבפעולה קטנה אחת של סליקה כל שלל הפעולות האלו מבוצעות במקביל. החלטנו שזה יהיה הנושא שנדבר עליו בפגישתנו הנוכחית.

הסברתי לה על מבנה מערכת הסליקה לפרטי פרטים. יש מחשב שמחוברת אליו הקופה ובה מוזנים כל הפרטים הנמצאים בחנות. לכל מוצר יש ברקוד אשר ברגע שמעבירים אותו בקופה הוא עולה על צג המחשב. אחרי שמעבירים את כל המוצרים, אומרים ללקוח את הסכום הסופי של כל הפרטים ומעבירים את כרטיס האשראי בקורא כרטיסים מגנטי. בשלב הזה מתחילה הסליקה. מערכת הנתונים של החנות יוצרת קשר עם חברת האשראי על מנת לאשר את פעולת החיוב של הלקוח. לאחר שחברת האשראי מאשרת את הפעולה יוצרים קשר עם חברת שבא שאחראית על הקישור בין בית העסק לבין הבנקים ואז מחייבים את חשבון הלקוח ומזכים את חשבון העסק. הסליקה היא פעולה מורכבת ומרתקת.